עניין

ניסוי מחשבתי - נגיד והיה אפשר לקודד כאינפורמציה אחידה את החיים של כל בני האדם על הפלנטה. אפשר היה למשל בתור התחלה להשתמש ברזומה של אנשים ובאופן הזה לקודד את חייו של אדם לפי האוניברסיטה שהוא למד בה ואחר"כ המקומות שהוא עבד בהם, מה הוא עשה בצבא וכו'. בהמשך אפשר לרדת לפרטים יותר ולבקש מכל אדם לספר את סיפור החיים שלו, להוסיף גם פסקה על איך הוא רואה את החיים שלו, אחר"כ אפשר יהיה אפילו להוסיף את המחשבות שלו על מושגי יסוד בחיים כמו אהבה, מוות, מלחמות, עונש מוות. 

נניח שיהיה באמת דרך ליצור מן פרוטוקול כזה שבו מתוארים החיים של אדם כמעט במלואם (פרוטוקול מושלם כזה יהיה פרוטוקול שבו אותו אדם שהוא מתאר לא יוכל לחשוב על אינפורמציה רלוונטית להוסיף לו).

עכשיו, נחשוב על כיווץ של כל האינפורמציה הזאת. במדעי המיחשוב מתעסקים הרבה יחסית באלגוריתמים לכיווץ מידע והם נחשבים למעניינים גם כי הם שימושיים וגם כי הם מתארים משהו עמוק יותר לגבי המושג של אינפורמציה.

 בלי להיכנס לעומק, יש שני סוגים עיקריים של כיווצים - כאלו ששומרים את האינפורמציה במלואה וכאלה שמאבדים חלק ממנה, בתקווה את החלק הפחות חשוב (הצלילים הלא נשמעים לאוזן באם פי 3 למשל). כיווץ ששומר את כל המידע מוצא פשוט דרך יעילה יותר להחזיק אותו. למשל, את הרשימה "אהבה, אהבה, אהבה" אפשר היה לכווץ ל "3 X אהבה" ולא היינו מאבדים אינפורמציה.

תארו לכם שנפעיל עכשיו כיווץ ששומר על האינפורמציה של כל סט הפרוטוקולים של כל האנשים בעולם. באיזה מידה היה אפשר לכווץ את הכל? פי 100 פי 1000 פי 100000? 

בעצם אני שואל עד כמה החיים של אנשים הם חזרה על אותם דפוסים קיימים. עוד שאלה מעניינת שעולה בעקבות הפרספטיבה של אינפורמציה. האם חיים שלא מאפשרים כיווץ יעיל  הם חיים מעניינים? והשאלה הרחבה יותר אבל הלא ממש קשורה, האם חיים מעניינים (כאלו שמכילים מגוון רחב ולא ניתן לכיווץ של אינפורמציה) הם חיים טובים?