מאוד קשה למצוא דרך טובה לחשוב על החשיבה עצמה. אולי משהו במבנה ה"לולאתי" של חשיבה רפלקסיבית מהסוג הזה הוא מה שיוצר את המכשולים בדרך להבין לעומק את התהליכים הפנימיים שאנחנו חווים כל הזמן. אבל יכול להיות שה"לולאתיות" שמעורבת בתהליך היא לא המכשול היחיד, יכול להיות שדווקא בגלל שהאבולוציה ציידה אותנו עם מכשור מתוחכם כמו תודעה להתייחס ולהגיב אל כל אותם תהליכים פנימיים גורם לכלים האחרים כמו שפה או לוגיקה להיראות זרים או חלשים באופן יחסי.
במסגרת הפילוסופיה והפסיכולוגיה שהתפצלה מתוכה, היו הרבה ניסיונות לנסח ולהסביר מהי חשיבה, מה מרכיביה היסודיים וכיצד הם משתלבים יחד כדי ליצור דברים כמו שפה, משמעות או רציונאליות. כל דרך רצינית לחשוב על השאלות האלו חייבה שימוש במטאפורות עשירות מספיק כדי להכיל את מורכבות העולם הפנימי שלנו, אותו מרחב משמעויות שההיכרות שלנו היא איתו היא לרוב לא מתווכת.
יש,אגב, כאלו שיטענו שהבנה של כל דבר מחייבת מטאפורה מסוג כלשהי, תפיסות כאלו רואות חשיבה כמבוססת על היכולת לייצר אנלוגיה בין דברים שונים, ככל שהאנלוגיה עשירה ומעודנת יותר ככה מתאפשרת חשיבה עמוקה ויסודית יותר.
מאוד מעניין לראות את ההתפתחות ההיסטורית של המטאפורות לתיאור החשיבה. החל מהרעיונות המופשטים של אפלטון לגבי הנפש כחותם של אידיאות, דרך לייבניץ שחשב על המחשבה כשעון מכני, פרויד שחשב על הנפש במושגים הידראולים ופיננסיים ועד למטאפורה הרווחת היום של חשיבה כמחשב. השאלה המעסיקה אותי היא האם נכון להתייחס למטאפורה של חשיבה כמחשב כמטאפורה מתווכת נוספת, מבלי להתחייב אליה יותר מאשר ככלי נוח להרהור על השאלות שהזכרתי.
אומנם מיקמתי את המטאפורה של "חשיבה כמחשב" כמטאפורה נוספת בסדרה היסטורית וארוכה של כלי חשיבה , אבל דעה די רווחת היום היא שמדובר ביותר מאשר מטאפורה. למען האמת, שדה שלם של ידע שנקרא "מדעים קוגנטיביים" נוצר על בסיס מחוייבות עמוקה למטאפורה הזאת. אני מניח שאפלטון ולייבניץ היו מחוייבים לא פחות למטאפורות שלהם (פרויד היה יוצא דופן בעניין הזה, עובדה מעניינת לכשעצמה), אבל אפילו ביחס אליהם עושה רושם שלמטאפורה הנוכחית יש כוח השפעה אדיר על גופי ידע רבים ושונים היום וזאת מבלי שתמיד תינתן הדעת לכך שמדובר במטאפורה ולא באמת אובייקטבית.
מבלי להיכנס לדיון הפוסט-מודרני ודרידיאני משהו לגבי ההבדל שבין מטאפורה לאמת אובייקטיבית והאם קיימת כזאת ובאיזה מובן וכו', נקודת היסוד של המדעים הקוגניטיביים היא האמת האובייקטיבית הבאה – המוח האנושי הוא מחשב שבנתה האבולוציה והיחס שבין הנפש אל המוח מקביל ליחס שבין מחשב לבין תוכנה. לא אכנס כרגע לכל הפרטים וההשלכות של תיאור כזה של המציאות, אבל נראה לי שחשוב לזכור שמדובר במטאפורה בלבד. לכן, לדעתי, עולה במלוא עוצמתה השאלה – במה שונה הדרישה מהסבר שיהיה תיאור של אמת אובייקטיבית מאשר הסבר מטאפורי בלבד, אולי לא נכון לחשוב על שני סוגים ההסבר האלה כדיכטומיה אלא כקטבים על ספטקרום שכולל הרבה שלבי אמצע. אם כך, איפה נכון למקם את המטאפורה של חשיבה כמחשב על ספקטרום כזה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה