כריס ווינגארטן, מבקר מוזיקה מהרולינג סטונס, טוען שאפשר לסכם את היחס של הצרכנים למוזיקה היום בכך ש"מוזיקה היא מתמטיקה". הוא מתכוון לאופן שבו אנשים שומעים היום על מוזיקה חדשה באמצעות אתרים שעושים אגרגאציה וממוצעים של המון בלוגים, טוויטים, וסקירות במגזינים כדי להחליט מה מתוך כל אלפי הדברים החדשים שיוצאים שווה התייחסות. הוא מתרעם על זה שגישה כזו מחסלת את הספונטניות וההנאה מהתהליך הגילוי של שיר או להקה חדשה ושהעושר היצירתי של עולם המוזיקה מצטמצם לאלגוריתם מכני שמחלץ את המכנה המשותף הנמוך, זאת למרות שההיצע והעושר של יוצרים ויצירות גדול יותר מתמיד.
אני חושב שהוא מצביע על בעיה עמוקה שתהפוך להיות יותר ויותר רווחת באופני החשיפה שלנו לרעיונות, דעות ותכנים תרבותיים באופן כללי. הבעיה נובעת מהקריסה של המודלים הישנים לארגון של ידע בתוך סביבה שבה כמות הידע והמורכבות שלו גדלה באופן אקספוננציאלי. מדברים הרבה על הכמות הגדלה של הידע אבל הבעיה קשורה גם למבנה שלו, אם עד לפני כמה שנים האדם הממוצע היה נחשף לידע בצורה סריאלית-לינארית באמצעות מדיומים כמו טלווזיה,רדיו ועיתונים, היום הוא חשוף לידע שהצורה שלו דומה יותר למבוך ביזאנטי עם אינסוף מסלולים מתפצלים ונפגשים שמגיעים מכל נקודה לכל נקודה אחרת. אני באמת חושב שהמדיום הוא המסר ומה שאנחנו חווים עכשיו הוא מהפכה באיכות הידע ולא רק בכמות שלו.
בעולם הטכנולוגיה השתמשו בשם Web 1 כדי לתאר את הצמיחה של האינטרנט בזכות עניין מסחרי, Web 2 ייצג את פיצוץ הידע שנוצר בזכות הפיכת צרכני הידע המסורתיים ליצרנים שלו, Web 3 אמור להיות הנסיון לתפור מודלים חדשים לארגון של מבנה הידע החדש שנוצר. Web 3 הוא הנסיון לבנות אפיסטמולוגיה מסוג חדש, כזאת שתאפשר לנו לייצג ולהמשיג את העולם החדש שנבנה סביבנו. האתגר של Web 3 הוא פילוסופי בטבעו ולכן הוא מעסיק אותי ואני עוקב אחריו בתשומת-לב. נכון לעכשיו אני יכול לדווח על ניצנים של שתי אסטרטגיות אפיסטמולוגיות שונות: רשתות סמנטיות ורשתות חברתיות.
הרעיון שעומד מאחורי רשתות סמנטיות הוא כי למרות כמות אינסופית של ידע אפשרי בסופו של דבר יש מספר מוגבל של קשרים בין מספר מוגבל של מבני ידע שונים ולכן החשיפה של סוגי הקשרים השונים תאפשר רדוקציה של הכמות העצומה של הידע אל תוך מבנה שיהיה יותר נוח לניהול וארגון. רשתות סמנטיות למשל "מודעות" לעובדה שהשם "סקרלט ג'והנסון" וכל האינפורמציה הקשורה אליו מתוייגת תחת המבנה של "שחקנית קולנוע" ולכן היא יכולה להיקשר לאינפורמציה המתוייגת תחת "פרסי אוסקר" ותחת "סרטים בהם היא השתתפה". מדובר בעצם בגלגול של גישה קלאסית בבינה המלאכותית שרואה בידע הכללי שלנו מערכת קשורים סבוכה אבל סופית. מיפוי כזה בעצם מעניק לרשת עצמה את המודעות לסיווגי הידע השונים ולקשרים ביניהם, מודעות אשר בגלל היקף הידע הקיים, נשגבת מיכולתם של בני אדם היום.
האסטרטגיה של רשתות חברתיות מבוססת על עמדה שרואה בידע מערך דינמי ואינטראקטיבי השזור בתוך ההתנהלות החברתית שלנו כבני אדם. הרעיון הוא לכן למפות את הידע בהתאם ליחסים החברתיים של האנשים שיצרו אותו ולדאוג שההפצה שלו תעשה בהתאם. באופן הזה אנשים ייחשפו בעיקר לפרטי ידע שנוצרו או עברו פרשנות וסינון דרך החברים בקבוצות החברתיות הקרובות אליהם מבלי שהם יצטרכו להטריד את עצמם בעודף המידע שאינו רלוונטי או קרוב אליהם. התובנה הבסיסית היא יפה, אם מניחים בצד את ההבדל בין יצרני ידע לצרכנים שלו, אז הקירבה בין בני אדם קשורה במידה רבה לשיתוף ולהפריה ההדדית של ידע. אנחנו פועלים יחד כקהילה לבנות מערכות אמונה ואופני אירגון וייצוג של העולם, חשיפת הרשת החברתית היא חשיפה של המבנים החשיבתיים הללו ושל צורות הידע המפציעות מהן.
אני מאמין שבשנים הקרובות נרגיש יותר ויותר את ההשפעות של אסטרטגיות ארגון-ידע שונות ואת ההשלכות שיש להן על מאפיינים שונים בקיום שלנו, אבל חשוב לזכור שהצלחה של אסטרטגיה כזו או אחרת תמדד גם ביכולתה להיות אורגנית וטבעית ולכן היישום שלהן יהיה לרוב הדרגתי ואולי בלתי-נראה. למרות זאת, מדובר בהזדמנות מעניינת מאוד ללמוד על עצמנו ועל העולם שמסביבנו ואולי אפילו ליצור את עצמנו באופן אחר, בוגר ואינטליגנטי יותר.
אני חושב שהוא מצביע על בעיה עמוקה שתהפוך להיות יותר ויותר רווחת באופני החשיפה שלנו לרעיונות, דעות ותכנים תרבותיים באופן כללי. הבעיה נובעת מהקריסה של המודלים הישנים לארגון של ידע בתוך סביבה שבה כמות הידע והמורכבות שלו גדלה באופן אקספוננציאלי. מדברים הרבה על הכמות הגדלה של הידע אבל הבעיה קשורה גם למבנה שלו, אם עד לפני כמה שנים האדם הממוצע היה נחשף לידע בצורה סריאלית-לינארית באמצעות מדיומים כמו טלווזיה,רדיו ועיתונים, היום הוא חשוף לידע שהצורה שלו דומה יותר למבוך ביזאנטי עם אינסוף מסלולים מתפצלים ונפגשים שמגיעים מכל נקודה לכל נקודה אחרת. אני באמת חושב שהמדיום הוא המסר ומה שאנחנו חווים עכשיו הוא מהפכה באיכות הידע ולא רק בכמות שלו.
בעולם הטכנולוגיה השתמשו בשם Web 1 כדי לתאר את הצמיחה של האינטרנט בזכות עניין מסחרי, Web 2 ייצג את פיצוץ הידע שנוצר בזכות הפיכת צרכני הידע המסורתיים ליצרנים שלו, Web 3 אמור להיות הנסיון לתפור מודלים חדשים לארגון של מבנה הידע החדש שנוצר. Web 3 הוא הנסיון לבנות אפיסטמולוגיה מסוג חדש, כזאת שתאפשר לנו לייצג ולהמשיג את העולם החדש שנבנה סביבנו. האתגר של Web 3 הוא פילוסופי בטבעו ולכן הוא מעסיק אותי ואני עוקב אחריו בתשומת-לב. נכון לעכשיו אני יכול לדווח על ניצנים של שתי אסטרטגיות אפיסטמולוגיות שונות: רשתות סמנטיות ורשתות חברתיות.
הרעיון שעומד מאחורי רשתות סמנטיות הוא כי למרות כמות אינסופית של ידע אפשרי בסופו של דבר יש מספר מוגבל של קשרים בין מספר מוגבל של מבני ידע שונים ולכן החשיפה של סוגי הקשרים השונים תאפשר רדוקציה של הכמות העצומה של הידע אל תוך מבנה שיהיה יותר נוח לניהול וארגון. רשתות סמנטיות למשל "מודעות" לעובדה שהשם "סקרלט ג'והנסון" וכל האינפורמציה הקשורה אליו מתוייגת תחת המבנה של "שחקנית קולנוע" ולכן היא יכולה להיקשר לאינפורמציה המתוייגת תחת "פרסי אוסקר" ותחת "סרטים בהם היא השתתפה". מדובר בעצם בגלגול של גישה קלאסית בבינה המלאכותית שרואה בידע הכללי שלנו מערכת קשורים סבוכה אבל סופית. מיפוי כזה בעצם מעניק לרשת עצמה את המודעות לסיווגי הידע השונים ולקשרים ביניהם, מודעות אשר בגלל היקף הידע הקיים, נשגבת מיכולתם של בני אדם היום.
האסטרטגיה של רשתות חברתיות מבוססת על עמדה שרואה בידע מערך דינמי ואינטראקטיבי השזור בתוך ההתנהלות החברתית שלנו כבני אדם. הרעיון הוא לכן למפות את הידע בהתאם ליחסים החברתיים של האנשים שיצרו אותו ולדאוג שההפצה שלו תעשה בהתאם. באופן הזה אנשים ייחשפו בעיקר לפרטי ידע שנוצרו או עברו פרשנות וסינון דרך החברים בקבוצות החברתיות הקרובות אליהם מבלי שהם יצטרכו להטריד את עצמם בעודף המידע שאינו רלוונטי או קרוב אליהם. התובנה הבסיסית היא יפה, אם מניחים בצד את ההבדל בין יצרני ידע לצרכנים שלו, אז הקירבה בין בני אדם קשורה במידה רבה לשיתוף ולהפריה ההדדית של ידע. אנחנו פועלים יחד כקהילה לבנות מערכות אמונה ואופני אירגון וייצוג של העולם, חשיפת הרשת החברתית היא חשיפה של המבנים החשיבתיים הללו ושל צורות הידע המפציעות מהן.
אני מאמין שבשנים הקרובות נרגיש יותר ויותר את ההשפעות של אסטרטגיות ארגון-ידע שונות ואת ההשלכות שיש להן על מאפיינים שונים בקיום שלנו, אבל חשוב לזכור שהצלחה של אסטרטגיה כזו או אחרת תמדד גם ביכולתה להיות אורגנית וטבעית ולכן היישום שלהן יהיה לרוב הדרגתי ואולי בלתי-נראה. למרות זאת, מדובר בהזדמנות מעניינת מאוד ללמוד על עצמנו ועל העולם שמסביבנו ואולי אפילו ליצור את עצמנו באופן אחר, בוגר ואינטליגנטי יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה