למרות שמדובר בשאלה של השקפה, נראה לי שרובנו נסכים שהדבר שמאפיין יותר מכל את התקופה שאנחנו חיים בה הוא הנוכחות בכל של השילוב מדע-טכנולוגיה. המהפכה המדעית שהתרחשה במאה ה-16 היתה אחד הגורמים החשובים בהשתלטותו של המערב על שאר המרחב הפיזי והתרבותי של העולם.
האופן המודרניסטי להסתכל על המדע הוא כשלב נוסף בהתפתחות הידע האנושי וביכולת הטכנית שלנו להשפיע ולשנות אותו לצרכינו. אופן אחר להסתכל על הדברים היא לטעון שהמדע הוא צורת אינטראקציה של האדם עם העולם שאינה שונה באופן מהותי מזאת שאפיינה תרבויות אנושיות כבר אלפי שנים. השימוש בכלים שונים כדי לשפר את היכולת המולדת להתמודד עם העולם היא המצאה ישנה לפחות כמו התרבות האנושית. אלו שמחזיקים בתפיסה כזאת יבקשו להסב את תשומת הלב לכך שאומנם היום אנשים מזמינים פיצה דרך האינטרנט במקום לצוד ממוטות אבל ההבדל הוא שטחי בלבד ומבחינות רבות האדם הוא אותו אדם.
עמדה קיצונית אף יותר תנסה להראות כי ההתפתחות של המדע והטכנולוגיה היתה רק התרחקות מאיזשהו סוג של קיום אותנטי שבו כמות הקונפליקטים והפער שבין התשוקות האנושיות למצב האנושי בפועל היה קטן יותר. היידגר למשל טען שתפיסת העולם המדעית-טכנולוגית, אשר לדעתו התחילה עוד אצל אפלטון, הרחיקה את האדם מהיכולת להכיר את ההתהוות שלו. זאת משום שהמדע נושא בתוכו את השאלה הלא-נכונה, שאלה על העולם שלא עוברת בתוך מבנה ההוויה האנושי. את המצב שנוצר, טוען היידגר, אפשר לתקן רק דרך צורות מסויימות של אומנות שמהוות סוג של "טכניות" שלוקחת בחשבון את ההוויה האנושית.
הקושי בבחירת נאראטיב אחד מתוך האופציות הללו ועוד רבות אחרות נובע מחוסר היכולת האינהרנטי לייצר פרספקטיבה חיצונית שתאפשר לראות את המצב כמו שהוא. כל פרפסקטיבה שננסה לייצר תהיה נגועה כבר בתפיסות הקיימות שנוצרו בעקבות המצב החברתי-תרבותי-מדעי שאותו רצינו לבחון מראש. יכול מאוד להיות כי עצם השאיפה לייצר נקודת ארכימדס חיצונית כזאת היא מלכתחילה שאיפה שרק אדם שגדל בחברה מדעית-טכנולוגית יכול היה לאמץ.
ניסיון מעניין להראות שהתקדמות המדע והטכנולוגיה היא אכן התקדמות על ציר כלשהו עושה שימוש במושגים של סדר, ארגון, ומורכבות. עמדה זו מנסה לכמת באופן אובייקטיבי את התחושה האינטואיטיבית שלנו לגבי זה שלמשל שעון מכני מאורגן יותר מאשר דיונה של חול. במושגים הללו עולם שיש בו שעונים הוא עולם שרמת הסדר בו גבוהה יותר מאשר מעולם בלעדיהם והאתגר הוא למדוד את כמות הסדר הפנימי של מערכת דינמיות שונות ולנסות למפות את האטסטרגיות האירגוניות שהמערכות הללו פועלות על פיהן. דבר מעניין שקורה כשמסתכלים על הדברים באופן הזה הוא כי המחיצה שבין האנושי לטבעי מאבדת מהממשות שלה. אפשר למשל להשוות את המורפלוגיה של יונק הדבש לזאת של מטוס בואינג למרות ששני הדברים באו לעולם באופנים שונים לחלוטין.
ג'ורג' קרלין מדבר בקטע מצחיק במיוחד על הצביעות האדירה של התנועה האקולוגית שמתיימרת "להציל את כדור הארץ". כדור הארץ הרי לא צריך שיצילו אותו, הוא כבר סבל דברים הרבה יותר גרועים מאיתנו כמו סערות קוסמיות ופעילות געשית מטורפת. שקיות פלסטיק לא יעשו לו כלום, למען האמת, יכול להיות שאנחנו פשוט היינו הדרך של כדור הארץ להפיק פלסטיק...
אני חושב שזה מראה יפה את האבסורד בלנסות לייצר פרספקטיבה חיצונית ורחבה מדי,כזאת שמנסה להעניק משמעות אחת ובלתי תלויה בדברים. מה מאפשר בעצם לעגן את הפרספקטיבה החיצונית עצמה?
באמת עושה רושם שבנושאים האלו התלות ההדדית שבין פרספקטיבות שונות זו לזו לא מאפשרת לתת עדיפות ברורה לפרספקטיבה אחת על פני אחרת. על-כן ההרכבה של "תפיסת-עולם" מחייבת כנות ובהירות חזקה במיוחד לגבי מהי האג'נדה המעשית והמוסרית שאותה רוצים לקדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה