ביוון העתיקה היתה קבוצה של פילוסופים אריסטוקרטים שטענו שהעולם מורכב מאטומים. היה די אופנתי באותן שנים להציע תשובות שונות לשאלה מהו העולם, ממה הוא מורכב, למה אנחנו כאן וכו'. החדשנות של היוונים בעניין הזה, לפחות במערב, היתה שבפעם הראשונה ההסברים האלו לא השתמשו בטריק הישן שבו על מנת להסביר משהו מורכב כמו העולם פונים אל משהו עוד יותר מורכב כמו אלוהים,אלים, כוחות על טבעיים וכו'.
מה שמעניין בקבוצה הספציפית הזאת שדיברה על אטומים זו העובדה שהם צדקו. האחרים שאמרו שהעולם מורכב ממים, מאש, משכל או מכל היסודות יחד זכו לתקופות חסד מסויימות לאורך ההיסטוריה, אבל בסופו של דבר המדע המודרני חשף את הטבע היסודי של העולם והראה באופן די חד משמעי שהוא באמת מורכב מחלקיקים קטנים ופשוטים יותר. אומנם ב20 השנים האחרונות יש תיאוריות שמנסות להסביר את החלקיקים עצמם באמצעים מופשטים יותר כמו מיתרים, מארג זמן-מרחב או יחסי סופר-סימטריה, אבל עדין ברור, ככל שיכול להיות ברור, שלפחות עד רמה מסויימת העולם אכן מורכב מחלקיקים פשוטים.
לקח 2000 שנה להוכיח שהתיאוריה של האריסטוקרטים היוונים לגבי העולם היא באמת נכונה ובשביל להוכיח אותה היה צריך לא רק לעדן קצת את התיאוריה אלא גם מיכשור מתוחכם יותר, מתודלוגיה מדוייקת ועוד דברים אחרים שהמהפכה המדעית איפשרה.
אז על השאלה ממה העולם מורכב יש סוג של תשובה, אבל השאלה החדשה והאופנתית היא ממה מורכבת הנפש.
כאשר ב"נפש" אני מתכוון בגדול לחוויה הסובייקטיבית של להיות בני אדם, שאותה אנחנו מתארים במושגים של מחשבות,תחושות,רגשות,תשוקות,חלומות,מודעות וכל אלה.
גם על השאלה הזו יש המון תשובות מהמוכן, חלקן משתמשות גם הן באותו טריק מלוכלך שהזכרתי קודם ועושות שימוש בדברים מורכבים או עמומים יותר מאשר הדבר שאותו ניסו להסביר מראש. תשובה נפוצה היא למשל לטעון שהחוויה הסובייקטיבית היא התגלמותה של "נשמה", כאשר "נשמה" היא פשוט דבר שלם ואחיד שלא לוקח חלק בכללי המשחק הרגילים של העולם כפי שאנחנו מכירים אותו ולכן אי אפשר לצפות שבכלל נוכל להסביר או להבין אותה, להסתכל עליה, לחלק אותה למרכיבים או אפילו לדבר עליה בצורה קוהרנטית וכל זה.
אבל יש גם תשובות אחרות, חלקן נשמעות קצת פחות באוויר, תשובה ידועה היא שהנפש מורכבת מסך כל של רגשות ומחשבות, אצל אנשים רגשיים הרגשות חזקים יותר ואצל אנשים מחושבים ושקולים המחשבות חזקות יותר. תשובה אחרת שמה דגש רב יותר על התחושה האחדותית שיש לנו לפעמים ושאליה אנחנו מתייחסים בתור "אני" וטוענת שאנחנו אכן מורכבים מ"אני" אבל גם מרכיבים נוספים שעל חלקם אנחנו אפילו לא יודעים אלא באמצעות חלימה או פליטות פה.
בכל מקרה, יש ספקטרום רחב של תשובות שנע בין הסברים פשוטים שעוזרים לנו להבין את האנשים שסביבנו עד לתיאוריות פסיכולוגיות מורכבות שמציירות מפות מפורטות של החוויה הסובייקטיבית. המשותף לכל התיאוריות האלו היא שאף אחת לא נבדקה או הוכחה במובן המדעי המדוייק. הסיבה לכך היא שכשמתסכלים על המוח שיוצר את הנפש, רואים רק נוירונים, נוירוטרנסמיטורים, חיבורים של סינפסות ודברים מהסוג הזה.
השאלה המעניינת היא האם ,בדומה למה שקרה עם היוונים והאטומים, נוכל לראות פעם דרך המיקרוסקופ(או כל מיכשור אחר) מחשבות או רגשות או עצמי או תשוקות או פחדים או משהו מהאובייקטים התיאורטיים-מיתולוגיים האלו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה